חוגים לריקוד

כיום לא מעט הורים מחפשים חוג ריקוד לילדיהם – הורים רבים אף מאמינים בריקוד מעל ומעבר ושולחים את ילדיהם ללמוד ריקוד כבר בגיל רך – וכן ישנם בתי ספר לריקוד בהם תלמידים מתחילים ללמוד תנועה לגיל הרך, לאחר מכן עוברים ללמוד בלט אשר מהווה את הבסיס לכל הריקודים האחרים ומשם התלמידים אשר מסיימים את חוג הבלט יכולים לעבור בעצם לכל סגנון ריקוד שיחפצו.

תלמידים רבים בבתי הספר לריקוד אף בוחרים לעצמם מורים פרטיים מתוך בית הספר לריקוד ומתמקצעים בסגנון ריקוד כלשהו – חלק מהתלמידים מעדיפים את העכשווי יותר והולכים לכיוון ההיפ-הופ בעוד שרבים (בצורה שמפליאה לא מעט אנשים) הולכים דווקא לכיוון הריקודים הסלוניים (חשוב לציין, הריקודים הסלוניים מורכבים משני חלקים עיקריים – הריקודים הלטינו-אמריקאיים והריקודים האירופאיים כאשר בעוד שבריקודים האירופאיים נהוג להתלבש בצורה אלגנטית עם שמלות ערב וחליפות מחויטות, דווקא בסגנון הלטינו-האמריקאי נהוג להתלבש חושפני יותר (עד כדי כך שזה מסוגל לגרום התקף לב לאנשים מסוימים) מכיוון שהסגנון הזה נחשב לחושני יותר.

לסיכום, אם אתם מחפשים חוג לריקוד לילדכם – דעו כי אין זה משחקים וצריך לקחת זאת ברצינות – בעיקר במידה ואתם חושבים כי לילדכם יכולה להיות קריירה בתחום הריקוד. אגב, אמנם חשוב להתחיל לרקוד בגיל צעיר – אך דעו כי אף פעם לא מאוחר להתחיל לרקוד ולמעשה חלק מבתי הספר לריקוד אף מציעים חוגים למבוגרים דוגמת ריקודים סלוניים למבוגרים.

ריקוד טנגו

המידע מופיע בויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היסטוריונים של המוזיקה חלוקים על מוצא ריקוד הטנגו, אך ידוע שהטנגו נוצר מקצב התופים של העבדים האפריקאיים שנקרא גם טנ-גו. לטנגו קדמה המילונגה ובטנגו בעיקר בתחילה ניכרת ההשפעה של המילונגה. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ארגנטינה ובמיוחד בואנוס איירס היו יעד לגל הגירה גדול. המהגרים הביאו איתם את תרבותם וייתכן שכך הגיע הכלי הייחודי לטנגו הבנדונאון. כמו כן מתפתח סלנג המכונה לונפרדו שרבים משירי הטנגו הקלאסיים משלבים מילים מסלנג זה. יש גם מורים פרטיים לריקודים מכל סוג.

טנגו נחשב בתחילתו לריקוד נחות עקב חושניותו ורקדו אותו בבתי בושת ולאחר מכן בתי קפה. כיוון שהטנגו נחשב ללא ראוי לנשים מהוגנות לא היו בנות זוג וגברים רקדו עם גברים.

קהילות המהגרים חיו בשכונות צפופות ובשמחות חגגו בחצר טיפול זוגי שבין הבתים בין השאר גם בריקודים. כאן החלו גברים ללמד את בנות המשפחה, אחיות ודודניות, את הריקוד והוא החל להירקד באירועים של המהגרים. טנגו עדיין נחשב אז לריקוד של פשוטי עם עד שהוא הגיע לצרפת שנחשבה למובילה התרבותית של הזמן ההוא. בסוף המאה התשע עשרה נוצרת שכבה של אנשים אמידים בארגנטינה היכולה להרשות לעצמה מסע לאירופה שם הם מגלים את ה"להיט החדש", הטנגו. תחת החותמת התרבותית של אירופה כובש הטנגו גם את השכבות העליונות של החברה הארגנטינית.

להיסטוריונים הארגנטינים יש גרסה שונה: לטענתם טנגו מעולם לא היה ריקוד נחות ומעולם לא הוחרם על ידי הכנסייה ועלה לגדולה עוד בארגנטינה. טענתם היא שבשל זרם המהגרים האדיר שכר הדירה בבואנוס איירס היה יקר ולכן לא הגיוני שבתיי בושת בזבזו שטח יקר לריקודים. ולמעשה "בתי הבושת" הם אותם אקדמיות לריקודים ואולמות ריקוד שבהם נרקד הטנגו ושנחשבו מקומות מפוקפקים. נוסף על כך המהגרים היו רובם ככולם גברים רווקים שבאו לחפש את מזלם בארץ חדשה לכן בנות זוגיות מהמין הנשי היו נדירות וגברים רקדו עם גברים. ההיסטוריונים הארגנטינים מצביעים על כך שעוד בטרם הגיע הטנגו לאירופה החלו להימכר תקליטי טנגו בארגנטינה. עובדה זו לדעתם מצביע על אהבה כך שכבר אז הטנגו היה מקובל גם על המעמד הבינוני ולא רק על שכבת המהגרים כי מחיר התקליטים היו מעבר למה שפועל פשוט יכול להרשות לעצמו על אחת כמה וכמה מחיר מכשיר ההשמעה הגרמופון.

כיום ישנם כמה סגנונות עיקריים לריקוד הטנגו: הארגנטינאי, הצרפתי והאמריקאי.

נהוג לקיים פסטיבלים ותחרויות טנגו בעולם במתכונת תחרויות ספורט עם פרסים וכיבודים. הטנגו שנרקד במסגרת ריקודים סלוניים הוא עיבוד של הטנגו המקורי וגם המוזיקה מעובדת כדי להתאימה לקצב שדורש הסגנון של הריקודים הסלוניים.

ריקודים

הריקוד הוא ביטוי של הנפש באמצעות תנועתיות. התנועה בריקוד בדרך כלל  מוכתבת ע"י תבניות. הריקודים הם קצביים והצעדים מדודים ומוכתבים על ידי המוסיקה.
כבר מימי האדם הקדמון ידוע, מציורי קיר, הריקוד היה צורת ביטוי בדרך כלל לצרכי פולחן. בכל אירוע שמח, עצוב או מפחיד השתמשו בריקוד כדי להעצים את האירוע. כשהיבולים היו טובים רקדו כדי להודות לאלים, כשהייתה בצורת רקדו ריקודים כתפילה לגשם, כמובן שרקדו בחתונה, אבל, רקדו גם בלוויה שירי דיכאון. ריקודים משמשים לאורך כל ההיסטוריה וגם בימינו כצורת ביטוי לשמחה, לצרכי ריפוי וכביטוי אומנותי. ריקוד אומנותי שמבוצע לפני קהל נקרא מחול.
יש כמה קטגוריות של ריקוד. ריקודים סלונים, ריקודים לטינו – אמריקנים, ריקודי פולקלור ומחול אומנותי.

מדרגות עץ | צילום אירועים

ריקודים לטינו – אמריקנים

אלה ריקודים חושניים וקצביים שנולדו בדרום אמריקה. הלבוש בריקודים הלטיניים הוא לבוש חופשי. הבנים יכולים ללבוש גופיה או אפילו ללא חולצה כלל והבנות לובשות חצאית קצרה ועל פי רוב צבעונית מאוד. בעשורים האחרונים אפשר לראות את רקדניות הלטינו בבקיני מושקע ונוצץ. כיום בערבי ריקודים אם במועדון או בשמחות רוקדים ריקודים סלוניים וריקודים לטינו –אמריקנים בערבוביה מלאת שמחה..

בקטגוריית הריקודים הדרום אמריקאים  נמצאים הסמבה, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה פסדובלה וסלסה. במסגרת הריקוד האמריקאי יש לכלול את הטוויסט והרוק'נרול. שני הריקודים האחרונים מלאי שמחה וקצב מהיר ועליז. כל הריקודים בקטגוריה  זו חושניים ומיועדים לגרות זוגות אוהבים.

ריקודים סלונים

מקורם של הריקודים הסלונים הוא באירופה. את הריקוד בשם זה רקדו במסיבות ונשפים והיה להם קוד לבוש. הגברים לבשו חליפות מהודרות והנשים לבשו שמלות מפוארות ובדרך כלל גם נוצצות. כל היצירתיות של תופרות העילית באה לביטוי בשמלות הנשף ואם היא מתנה עוד יותר טוב.
גם כיום רוקדים ריקודים סלונים. יש חוגים לריקודים סלונים, יש ערבי ריקודים מיוחדים לריקודים סלוניים בכל רחבי הארץ. אפשר גם למצוא מורה פרטי לריקודים.
הריקודים הסלוניים הפכו למקצוע תחרותי שבו מתחרים בריקודים כמו הואלס האנגלי, ואלס וינאי, טנגו – שהוא ריקוד ארגנטינאי במקור, סלופוקס וקוויקסטפ. בריקודים התחרותיים נהוג להתלבש בבגדי נשף מהודרים.